שיתוף מחזיקי עניין
אחת הדרכים לבנות מהלכים בוני-אמון בין תאגידים למחזיקי הענין שלהם, היא יצירת שיתופי פעולה עם ארגונים המייצגים אינטרסים חברתיים, ובפרט עם ארגונים שמתמחים גם בשיטות של מחאה נגד תאגידים. ארגונים אלה יכולים לסייע לתאגידים לזהות נקודות תורפה באופן ההתנהלות שלהם, ולגבש עמם פתרונות המתבססים על הידע המקצועי של הארגונים. סקירה קצרה, והיכרות עם שני שותפים חברתיים כחול-לבן שפתחו ערוצים חדשים לדיאלוג
נראה כי המחאה החברתית משנה את כללי המשחק של האחריות התאגידית בישראל: הצרכנים מוּדעים ופעילים יותר, הנושאים של השיח הציבורי התקרבו לליבה העסקית, ושיתוף מחזיקי ענין הפך לפרקטיקה מקובלת. כיצד יכולים התאגידים להיערך למציאות החדשה? מאמר דעה
מפעלי ים המלח הזמינו אותי, יחד עם בלוגרים חברתיים וסביבתיים נוספים, לסיור במפעלים. זהו צעד נכון וראוי בעיני, אבל הוא נעשה בשלב מאוחר מדי: הקמפיין החד-צדדי האינטנסיבי, זרה יותר מדי מלח על פצעי אמון הציבור
היום התקיים אירוע שיתוף מחזיקי ענין במטה קונצרן שטראוס בפתח תקווה. תשעים איש באו להשמיע דעות, להציג ציפיות ולקבל תשובות. מה המרכיבים שהפכו את האירוע למעדן של אחריות תאגידית?
דיאלוג עם מחזיקי ענין הוא לא המצאה של תחום האחריות התאגידית. מזה שנים חברות מקיימות סקרי לקוחות, קבוצות מיקוד עם צרכנים, שיחות משוב עם עובדים, ופגישות סיעור מוחות עם שותפים חברתיים בקהילה. אז מה בכל זאת החידוש? מאיפה מגיע הבאזז של דיאלוג עם מחזיקי ענין?
כמעט לכל חברה גדולה יש השפעות מהותיות שמטרידות את מחזיקי הענין שלה. בדרך כלל מדובר בסוגיות רגישות שהחברות נזהרות מלעסוק בהן באופן פומבי, כי הן כמו "חבית חומר נפץ". האם ניתן לנהל אחריות תאגידית תוך התעלמות מסוגיות אלו? לא לאורך זמן
